אובדנות ומניעתה בקרב בני נוער
המאמר הנ״ל מציג את אובדנות כבעיה חברתית חמורה, במיוחד בקרב מתבגרים, הניתנת למניעה. המאמר מתמקד בשלוש רמות מניעה:
מניעה ראשונית: פעולות מקיפות לחיסון האוכלוסייה הכללית, הכוללות הכשרת "שומרי סף" בבתי ספר, הפעלת קווים חמים, והגבלת הגישה לאמצעים קטלניים.
מניעה שניונית: מתמקדת בטיפול ממוקד במתבגרים הנמצאים בסיכון גבוה, כמו אלה הסובלים מדיכאון. המטרה היא הפחתת הדיכאון באמצעים תרופתיים ופסיכו-סוציאליים, בשיתוף פעולה עם ההורים.
מניעה שלישונית: טיפול באנשים לאחר ניסיון אובדני ובמסגרות בהן התרחשה התאבדות, במטרה למנוע "הדבקה" וניסיונות חוזרים.
גורמי סיכון לאובדנות
במאמר הבא אציג מספר גורמי סיכון לאובדנות המעלים את הסיכוי לניסיון אובדני, וכל איש מקצוע העובד עם בני נוער צריך להכירם:
גורמים אישיים ופסיכולוגיים: ניסיונות אובדניים קודמים, היסטוריה של הפרעות נפשיות (בעיקר דיכאון, התמכרויות, פוסט-טראומה וחרדה), קושי בוויסות רגשי, אימפולסיביות, פרפקציוניזם וחוסר תקווה.
גורמים חברתיים ומשפחתיים: התעללות (פיזית או מינית), היסטוריה משפחתית של התאבדות, גירושים, אובדן של אדם קרוב, קשיים חברתיים המובילים לבדידות, בריונות (כולל ברשת), נשירה מבית הספר והגירה.
גורמים דמוגרפיים: גברים בסיכון גבוה יותר מנשים. כמו כן, נטייה מינית וזהות מינית שונה מעלות את הסיכון עקב קושי בקבלה חברתית.
גורמים נוספים: זמינות של אמצעים קטלניים (כגון נשק או תרופות).
גורמי חוסן
בנוסף לגורמי הסיכון, המאמר מציין גם גורמי חוסן המפחיתים את הסיכון לאובדנות:
תקווה: מציאת סיבות לחיות ותחושת תקווה.
קשרים ותמיכה חברתית: רשת חברתית או משפחתית תומכת.
אחריות: תחושת אחריות כלפי משפחה או קרובים.
אמונות: פחד מהמוות ומהכאב, או אמונה דתית ואמונה מוסרית נגד התאבדות.
מיומנויות: יכולת לפתור בעיות, היסטוריה של התמודדות עם מצבי לחץ ושיתוף פעולה בטיפול.
ביבילוגרפיה
ברונשטיין קלומק, ע., & זלצמן, ג. (2020). [מניעת אובדנות בקרב מתבגרים וצעירים]. מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, (51/52), 13-32.